אם רק היית אומרת, מקצה העולם 
הייתי מלקט לך פנינים מן הים, 
נושא אותך אל ארץ אחרת, אי לא קיים. 

אם רק היית אומרת, מסוף המדבר 
הייתי מבקש לך מחרוזת ענבר, 
אך בשתיקה שלך הערב - אין לי דבר. 

ואולי, לו הפרת את השקט מעט 
או אולי, לו נשארת כאן בחדר לבד, 
אולי פשוט אביא לך שושנה 
המסתגרת לה כאן בגינה - 
כמו שאת, קצת לבד, כמו שאת. 

אם רק היית אומרת, בתוך המרחב 
הייתי מעמיק אל מכרות הזהב, 
מביא לך את אבני הדרך, איש מאוהב. 

אם רק היית אומרת, מגובה ההר 
הייתי מחבק לך כוכב שיזהר, 
אך בשתיקה שלך הערב - אין לי דבר. 

אם רק היית אומרת מה יש על ליבך 
ולמה זה העצב, על מה הוא ואיך, 
הכול היה נראה אחרת, את לא לבדך. 

אם רק היית אומרת, עד סוף המדבר 
הייתי מגרש את הטעם המר, 
אך בשתיקה שלך הערב - אין לי דבר