מסתובב ברחוב קרוב לא קרוב
דמויות עוברות מול עיני על נחל חיי
והיום סוער הוא אינו מתפשר
על מה היה פה לפני ומה עוד יקרה
ואז נורות מצוקה ומחוסר ברירה
נכנס לתוך לתוך הוויה
וזאת תקופה ארוכה
שאני קורא וכשאני קורא

שוב הלילה מתגנב כמו שועל ומסתלסל
אל חלוני כוכב מציץ ואל ירח אקרא דמותה
כמה שאני אוהב אותה כמה שאני אוהב אותה

ושוב הריח מזכיר חלומות מעבר
על אותם רגעים של תמימות זה נגמר
על חלומות מתוקים עטופים בצבעים
על פני האדמה עם אותה נשימה
אל הדרך נצעד ודאי לא אהיה לבד
מקומות נקיים עם צחוק ילדים
ואז אני אקרא כשאני אקרא

ושוב הלילה מתגנב...