הורדתי את הציורים מהקירות
נתתי את הספה הלבנה
הפילים הקטנים מהעץ עדיין עומדים בשורה
הגינה שלך מתפרעת בעדינות
אני גוזמת את הורדים
בקרוב קטיף אחרון של תות ותאנים

אני יכולה לראות אותך רק בעיניים עצומות
את עולה דמעות יורדות
אולי רק נסעת לחוצלארץ בקרוב תחזרי
מזוודה מלאה מתנות לכולם וארוחת יום שישי

בינתיים אני כותבת בחדר שהיה שלך
והאוח שמגיע כל קיץ
אחריו יבוא הסתיו
ותתחיל עוד שנה בלעדייך
לא יהיה צלצול של טלפון
לא מכתב לא גלויה
לא ביקור חטוף
לא נשיקה
יבשה

I took down the paintings from the wall
I gave away the white couch
The little wooden elephants are still standing in a line
Your garden gently grows wild
I am [bad word] the roses
Soon the last picking of strawberries and figs

I can only see you with closed eyes
You rise and the tears fall
Maybe you just travelled abroad and soon will be back
The suitcase filled with presents for everyone and Friday dinner

In the meantime I write in the room that was once yours
And the heaviness [bad word] every summer
After [bad word] autumn
And another year will start without you
There won’t be a ring of a telephone
Not a letter or a postcard
Not a quick visit
Not a kiss
dry one